איך זה שדווקא המשחק הקבוצתי אנחנו פשוט לא מצליחים ?

נבחרת ישראל בכדורסל שיחקה אתמול נגד נבחרת איטליה המתגבשת ,משחק שניצחון בו היה אמור להבטיח ב 80% את עלייתה ליורובאסקט 2011 ובמקום להגיע ו"לטרוף" את המגרש (וברור שכל שחקן רצה לנצח) הפסידו לנבחרת חדשה אמנם איכותית אך זו שרק לפני כשבוע הציגה מולה נבחרת ישראל משחק מצוין וניצחה. אין מה לדבר על שמות ומשחק מצוין של זה או אחר נושא הדיון הוא על המשחק הקבוצתי.הנבחרת הגיעה למשחק שכל האמצעים עמדו לרשותה ,רוח גבית חזקה אחרי הניצחון המרשים על מונטנגרו ,מיקום ראשון בבית ומשחק בהיכל נוקיה מלא ב 11000 אוהדים נלהבים שמוכנים לתת הכל לעזור למשחק .דווקא בענפים היחידנים כמו טניס,אומוניות הלחימה, אפילו בשחייה אנחנו משתפרים - משיגים תוצאות מרשימות ביותר והקושי כפול ומכופל מהרבה מאוד ומה שאמור לייחד את הישראליות שזה האחד בשביל כולם וכולם לאחד משום מה מתפקשש ולא בא לידי ביטוי כך גם בכדורגל וכך גם בכדורסל שהיום מציג בגאווה נחברת כשרונית ופוטנציאלית מאין כמוה עם שחקן אנ.בי.אי פעיל אז מה קורה? יכול להיות שמעודף מוטיבציה התוצאה הפוכה אך לדעתי מדובר בהתכוונות לפני ובזמן משחק ומה שקרה שבמקום לנצל את המומנטום הוא בא לרעתך ואז המשחק נהיה מרדף ולחץ על כולם ונראה כי כל אחד סומך על האחר שיעשה את השינוי ושהכדור אצלו מנסה להציל את המולדת . מה שיחזיר את הנבחרת הוא להתאסף כקבוצה לחזור למשחק הפשוט והקבוצתי לשחק חכם ולנצל את הקילר אינסטינקט רק כאשר המומנטום מאפשר וחשוב מכך להראות רוח לוחמת ,תנועות של ווינרים לכל אורך המשחק להטריף ולהלהיב ולעודד את החברים לקבוצה ובכל זמן כי נבחרת כזו מוכשרת הרבה זמן לא היתה והיא חייבת להגיע בזכות ליורובאסקט הקרוב.